פסק-דין בתיק ת"ק 26995-09-12

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.4.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע בשעה שרכב על אופנועו ברח' בר כוכבא בפ"ת, נסע באותו זמן, המקום והכיוון רכבם של הנתבעים. התובע טען כי בשעה שחלף משמאל לרכב הנתבעים "שעמד או נסע לאט בצד ימין סמוך למדרכה", פנה רכב הנתבעים שמאלה על מנת לבצע פרסה. התובע טען כי צפר וניסה לחמוק אך לא הצליח להימנע מלהתנגש ברכב הנתבעים. התובע טען כי במקום קיים קו הפרדה רצוף האוסר על פניית פרסה ועל כן האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 2 שנכנס לנתיב בו נסע התובע מבלי לוודא שהוא פנוי וביצע פרסה במקום שהחוק אוסר זאת.

3. הנתבעים טענו כי התאונה ארעה במקום שבו קיים נתיב נסיעה אחד בלבד לכל כיוון וכי הנתבע ביקש לבצע פניית פרסה במקום המותר לפניית פרסה. הנתבעים טענו כי בשעה שהנתבע 2 החל בפניה, עקף אופנוע התובע במהירות גבוה את רכב הנתבע 2 משמאל, באותו נתיב בו נסע הנתבע ופגע ברכב הנתבע. הנתבע אף מפנה לתמיכה בגרסתו לכתב התביעה בו מצוין כי הנתבע 2 "עמד או נסע לאט בצד ימין סמוך למדרכה." בנוסף נטען כי נגרם לאופנוע נזק בכנף פלסטיק אחורית בלבד והתובע המשיך מיד בנסיעתו ומכאן שהנזקים הנתבעים אינם מוכחים.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 2, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע בדיון טען כי מדובר ברחוב בעל שני נתיבים לכל כיוון וכי בשעה שהוא נסע ישר בנתיב השמאלי, הנתבע 1 שביקש לבצע פניית פרסה מהנתיב הימני נכנס לנתיב נסיעתו והתובע פגע בו בפגוש הקדמי שמאלי. התובע המשיך וטען כי הגיע לביתו של הנתבע וזה טען בפניו כי חברת הביטוח הבהירה לו כי הנזק הנתבע על ידו גבוה מהנזק בגין התאונה. התובע הודה כי השתפשף בחלק הקדמי של רכב הנתבע 2 אך התנדנד והצליח לייצב את האופנוע מבלי שזה נפל על הרצפה.  התובע חזר וטען כי הנתבע ידע כי הינו אשם וכי קיים קן הפרדה רצוף האוסר פניית פרסה במקום.

6. הנתבע 2 חזר על גרסתו וציין כי בכביש בו ארעה התאונה קיים נתיב נסיעה אחד לכל כיוון ולא שניים. בנוסף, טען הנתבע 2 כי ביקש לבצע פרסה ועל כן האט, הסתכל במראה ומשלא הבחין באף רכב החל בפניה, אך אז הגיח התובע ופגע בו בחלקו הקדמי של הרכב. הנתבע טען בהגינותו כי איננו זוכר האם אותת בטרם ביצע את הפניה אם לאו. הנתבע 2 טען כי נסע בנתיב בעת שביצע את הפניה וכי התובע נסע למעשה משמאל על קוו ההפרדה בין הנתיב בו נסע לנתיב הנגדי, שכן אין עוד נתיב. הנתבע טען כי ביצוע פניית פרסה הינו חוקי באזור זה, שכן קן ההפרדה מקווקו בחלק מהאזורים. הנתבע 2 הכחיש כי הודה בפני התובע באחריותו לתאונה וטען כי הבהיר לתובע שאין זה סביר שמכה כה קטנה לאופנוע גרמה להכרזתו כ"טוטל לוסט" בשעה שפגע קלות בלבד בפלסטיק ובאזוז.

7. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבע.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע 2 והיא מהימנה עלי.

 שנית, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, דין התביעה להידחות.

יתרה מזו, עדותו של התובע שונתה חדשות לבקרים כאשר בהודעתו לחברת הביטוח לא הזכיר כלל כי הנתבע נכנס לנתיבו אלא טען כי נסע ולפתע ראה רכב פונה לצד שמאל בשעה שבדיון שנערך בפני נראה לכאורה כי ערך מקצה שיפורים לגרסתו וטען כי הנתבע נכנס לנתיב נסיעתו. ברם, התובע לא הוכיח כי קיימים שני נתיבים במקום התאונה ולא הוכיח כי הנתבע 2 ביצע פניית פרסה במקום האסור לפנייה. יצוין כי התובע לא הציג בפני תמונות מאזור התאונה ומשכך לא הוכחה גרסתו. לא זו אף זו, גם בכתב תביעתו טען כי הבחין בנתבע 2 עומד או מאט ועל כן היה עליו להאט נסיעתו ולהמתין עד שהנתבע 2 יבהיר כוונותיו ולנסוע בזהירות בטרם עקף את רכב הנתבע 2 משמאל.

עם זאת, סבורה אני כי גם אם נקבל את גרסת הנתבע לאופן קרות אירוע התאונה, היה מקום לחלק את האחריות. שכן מוטלת על הנתבע 2 אחריות, בעת שהוא מבצע פניית פרסה לוודא כי הדרך פנויה. לפיכך, סבורה אני כי יש להטיל 50% מהאחריות לתאונה על הנתבע.

באשר לנזק הנתבע, מצאתי ממש בטענת הנתבעים לפיה יש להטיל ספק באשר לקשר בין חוות דעת השמאי שהוגשה לבין הנזק שנגרם בתאונה.

בדוח השמאי מתוארים נזקים לגחון, רצפה, פנל לוח שעונים וכו. אשר אין חולק כי לא נפגעו כתוצאה מהתאונה בה שפשף רכב התובע את רכב הנתבע 2, התנדנד והתייצב מבלי שהוטח על גבי הרצפה (כך למשל גם התובע הודה בחקירתו בפניי כי לוח השעונים לא נפגע וטען כי צולם רק על מנת לציין את מספר הקילומטרים, אך בדוח השמאי מצוין בטבלת אומדן הנזק פנל לוח שעונים). אופן תיאור התאונה על ידי התובע עצמו, קרי נסיעה איטית, מכה מרכב הנתבע 2 והמשך נסיעה, אף היא אינה עומדת בקנה אחד עם תיאור הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי.

לפיכך, סבורה אני כי לא ניתן מחוות דעת השמאי לכמת את הנזק הממשי שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה שבפניי וכי יתכן ומקור הנזקים הנוספים נובע מפגיעות קודמות לאופנוע.

לאור האמור לעיל, סבורה אני כי רכיב הנזק לא הוכח ומכאן שדין התביעה להידחות.

8. סוף דבר - התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישא התובע בהוצאות משפט בסך 400 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.